החלטה בתיק רע"פ 5643/05

           כנגד המבקש הוגש לבית-משפט השלום לתעבורה ברמלה כתב אישום, המייחס לו עבירות של גרימת מוות בנהיגה רשלנית, בניגוד לסעיף 64 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א-1971 (להלן: הפקודה) ועבירת נהיגה ללא רישיון רכב בתוקף, לפי סעיף 2 לפקודה.

           לפי הנטען בכתב האישום, ביום 1.7.02 בשעה 12:50 או בסמוך, נהג המבקש ברכב מסוג סובארו (להלן: הסובארו) בכביש מספר 46 מכיוון דרום לצפון, ללא רישיון רכב בתוקף. זאת, כאשר לצידו ברכב ישב מוחמד אלנצאצרה, יליד 1980 (להלן: המנוח). באותה העת, נהג שאול אסרף ברכב מסוג מרצדס במסלול הנגדי, מכיוון צפון לדרום. המבקש, במהלך נסיעתו סטה עם הסובארו לנתיב הנגדי, כאשר באותה העת הבחין נהג המרצדס במתרחש וסטה עם רכבו לשולי הכביש בצד ימין. לפי הנטען, המבקש המשיך בנסיעתו בנתיב הנגדי, שם התנגש עם חזית ימין בחזית המרצדס. כתוצאה מהתאונה, נפגעו באורח קשה המבקש והמנוח. שאול אסרף נפגע באופן קל. בנוסף, נגרם נזק לכלי הרכב בתאונה. בהמשך לכך, היה מאושפז המנוח בבית-החולים אסף הרופא במשך כחודש במצב של חוסר הכרה, עד שביום 20.7.02 נפטר כתוצאה מהתאונה. לפיכך, במעשיו של המבקש, גרם למעשה לתאונת דרכים בה קיפח חיי אדם.

           בית-משפט השלום לתעבורה הרשיע את המבקש בשתי העבירות אשר יוחסו לו בכתב האישום, וגזר עליו עונש של 8 חודשי מאסר לריצוי בפועל ו-7 חודשי מאסר על תנאי. בנוסף, המבקש נפסל מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה למשך תקופה של 9 שנים.

           על פסק-הדין של בית-משפט השלום לתעבורה הגיש המבקש ערעור לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בערעור נטען, כי עונשו חריג באופן יחסי וכי אין זה ראוי להטיל עליו עונש מאסר בפועל וזאת משום שלא מדובר ברשלנות מסיבית מצידו, אלא בעניין בן שניות ספורות, אשר בהן סטה המבקש מנתיבו לעבר הנתיב השני. כמו-כן, נטען בערעור, כי הסיבה אשר בגינה הוטל על המבקש עונש מאסר, הייתה משום שהמבקש היה מגובס בעקבות התאונה ולא יכול היה לרצות את מאסרו בעבודות שירות. המבקש אף טען בערעורו, כי שליחתו למאסר תגדע את פרנסת המשפחה, שכן אשתו איננה עובדת ולאור היותו אב לארבעה ילדים, המצב עבורם יהיה קשה במיוחד.

           בית-המשפט המחוזי (סגנית-הנשיא ד' ברלינר וכבוד השופטים א' טל וח' כבוב) דחה את הערעור בקובעו, כי המבקש סטה מנתיבו אל תוך הנתיב הנגדי, ללא כל הסבר או סיבה וגרם במעשהו זה להריגתו של אדם אחד ופציעת שניים. בנוסף, נקבע, כי בנוגע לטענה, לפיה בית-משפט השלום נמנע ממתן עונש של עבודות שרות, רק עקב היותו המבקש מגובס, אין בה ממש, שכן עיון בגזר הדין מצביע על כך, שהיו אלו דברי סניגורו של המבקש ולא של בית-המשפט עצמו. כמו-כן, נקבע, כי למבקש הרשעות פליליות קודמות, אשר הינן משמעותיות ועניינן תעבורה גם כן. לעניין טענותיו של המבקש בנוגע להיות עונשו חמור יתר על המידה, קבע בית-המשפט, כי אין הדבר כך, ולמעט מקרים חריגים בהם מתקיימות נסיבות מיוחדות, העונשים אשר ניתנים במקרים הדומים למקרהו של המבקש, שקולים ודומים לעונש שנקבע לו.

           מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה, שב המבקש על טענותיו כפי שהועלו בפני בית-המשפט המחוזי. בנוסף, טוען המבקש, כי העונש אשר הוטל עליו הינו חמור יתר על המידה וכי שגה בית-המשפט בכך שלא נתן משקל מספק לנסיבות חייו ולהשלכות העלולות להיות כתוצאה מהתאונה על חיי משפחתו. כמו-כן, טוען המבקש, כי היה על בית-המשפט המחוזי לבקש תסקיר שירות מבחן בעניינו, בטרם גזר את עונשו.

           מנגד, תומכת המשיבה יתדותיה בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי ומבקשת לדחות את בקשת רשות הערעור. לטענתה, אין לערוך דיון שלישי, אלא כאשר מתעוררת שאלה משפטית החורגת מנסיבות המקרה הספציפיות. לטענתה, בענייננו, אין המדובר במקרה חריג שכזה. בנוסף, טוענת המשיבה, כי העונש אשר הושת על המבקש הינו ראוי ואינו חמור באופן קיצוני, אשר יצדיק את התערבות בית-משפט זה. כמו-כן, טוענת המשיבה, כי רשלנותו של המבקש לא היית רגעית וכי יש להדגיש, כי לחובתו של המבקש עומדות 7 הרשעות קודמת.

           דין הבקשה להידחות.

           עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות, שנתנו דעתן על עובדות הפרשה ועל טענותיו של המבקש, זאת בהסתמך על החומרים והמסמכים השונים אשר הוצגו בפניהם, ונראה, כי לאור האמור אין מקום לבדיקה נוספת של עניין זה בערכאה שלישית. כאמור, הלכה היא, כי הרשות לקבלת רשות ערעור לדיון בגלגול שלישי, ניתנת במשורה באותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית, אשר עניינה איננו רק רלבנטי לבעלי-הדין. במקרה שבפני, כך נראה, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הספציפי של בלי הדין והמבקש אף לא הצביע על כל עילה, המצדיקה דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו (3) 123).

           בנוסף יש לציין, כי גם לגופו של עניין, מן הראוי לדחות את בקשת רשות הערעור. המבקש, אשר נהג בצורה רשלנית, גרם בעשותו כן, למותו של אדם. בימינו, הפך הקטל בכבישים לתופעה נרחבת, אשר יש להילחם בה ולמגר אותה ככל האפשר ולפיכך, יש צורך להחמיר את הענישה על קטל זה בהתאם. לפיכך, נראה לי, כי צדק בית-המשפט המחוזי, בקובעו, כי במיוחד אמורים ונכונים דברים אלו כאשר המדובר הוא בתאונת דרכים אשר אירעה ללא כל סיבה ממשית, למעט היות התנהגותו של המבקש רשלנית.

           לעניין זה, ראו גם לעניין זה, ראו גם ברע"פ 4161/04 יעקב פארין נ' מדינת ישראל, (טרם פורסם), בו נקבע, כי:

                      "בית משפט זה אינו נוהג להתערב בשאלות הנוגעות לחומרת העונש. במיוחד כך במסגרת "גלגול שלישי". זאת ועוד, מקובל עלינו כי אין מנוס, בקביעת העונש בעבירות כגון גרם מוות ברשלנות, מלשקף את החומרה הרבה הטמונה בעבריינות הכביש - שקורבנותיה רבים. אכן, ענישה חמורה היא מרכיב שאין-בלתו בהתמודדות הקשה עם תופעת תאונות הדרכים שפשתה במקומותינו, וברגיל, מחייבת הרשעה בעבירה של גרם מוות ברשלנות השתת עונש חמור, הכולל הורדת הנהג מן הכביש לתקופה ארוכה ומאסר בפועל."

           אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית ועימה מבוטלת ההחלטה בעניין עיכוב ביצוע העונש שניתנה ביום 15.6.05.

           על המבקש להתייצב ביום 10.11.05 לא יאוחר מהשעה 11:00 במזכירות בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו לשם תחילת ריצוי עונשו.

           ניתנה היום, י"ג בתשרי תשס"ה (16.10.05).

                                                                                      ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: